דמויות טלוויזיה לרוב נתפסות אצל ילדים כמודל חיקוי, הילדים מחקים את דפוס ההתנהגות שלהן, את תחביביהן, את צורת ההליכה, שפת הדיבור, אקצנט הדיבור ואפילו בוחרים את חבריהם כדמות שתבליט את תכונותיהם של הדמויות הללו.
אך האם הדמויות הללו חינוכיות לילדינו?
לא תמיד אנו שמחים על כך שילדינו צופים בטלוויזיה, לרוב אנו אפילו די כועסים עליהם על השהייה מולה. לרוב נעדיף שילדינו יעסיקו את עצמם במשהו לימודי או בחוג העשרה כל שהו. אולם ילדינו הם לא אנחנו וגם להם יש התחבטויות, העדפות ותחומי עניין שונים מאשר נרצה להכתיב לילדינו.
אם הם יעדיפו בשעות הפנאי שלהם כאשר אנו נמצאים בעבודה, לראות תכנית טלוויזיה למרות שנרצה שיעסיקו את עצמם, האמת זה לא יעזור. אז כן ניתן להם הקצעה של שעות מותרות לצפייה בטלוויזיה וכשנבוא סחוטים מהעבודה נשב איתם על שיעורים ונבלה איתם במשחקים, אך גם התכניות המותרות ילמדו דבר או שניים את הילד להתחקות בעקבותיהן. אפילו נקנה לילדינו את הדמויות המוערצות ביותר עליהם. אז אפילו אנחנו מעודדים אותם במודע או לא במודע להתחקות אחרי הדמויות הללו.
חלקן של הדמויות הן דמויות שנרצה בתרומת תכונותיהן לילדינו, לדוגמא, אם הילד אדיש נרצה שהוא יגלה עניין בדברים, אם הילד פחדן על יתר המידה, נרצה שיהיה גיבור ולא יפחד מכל דבר, או שילמד לרסן את הפחד.
יש דמויות שלא נרצה בכלל שילדינו ילמדו מהן, לרוב הן הדמויות הרעות בסדרות ובתוכניות הללו. לרוב הילדים מתחברים עם הגיבור, הדמות הטובה בתכנית, תמיד קורה לה משהו רע, הרפתקה לא צפויה והיא תמיד מצילה את המצב או נחלצת ממנו בדרכים כאלו או אחרות אך תמיד תלך בדרכי הישר.
אז נכון שנעדיף את ילדינו מול ספר שגם שם יש מכלול עשיר של דמויות, אך בימינו כל תוכנית גם הופכת לספר ולהיפך, לדוגמא דורה בוב ספוג וספיידר מן.
אצלי למשל הילד בן ה5 מאוהב בדמות בוב ספוג, האם אני מרוצה מזה? במידה מסיימת כן, הילד התחבר לתכונות הטובות של הדמות הזו. הילד לא היה חברותי כשהיה בפעוטון ובמעון לאט לאט הוא תפס את דפוס ההתנהגות של בוב ספוג והציע עזרה לילדים מהן (כך הגננת אומרת) אז נכון שלא אהבתי לשים לו בממיר שוב ושוב את אותם הפרקים אבל אם זה שינה לו את צורת האופן בה הוא חובר לחברים חדשים ועוד בעזרת הגשת עזרה ומודעות לאחר, מי אני שיעצור זאת?
